נוסעת לפגוש את רויטל טוריסקי
רמת השרון
פרויקט 'אני באה אליכן' מורכב מפגישה שלי עם היוצרת, ראיון כתוב, פודקאסט, ויצירה אישית בעקבות שיר שלי. מזמינה אותך, הפעם, להכיר את רויטל.
במסגרת שיתוף הפעולה בפרוייקט 'אני באה אליכן' הזמנתי את ענבל לבחור שיר שכתבתי, שיהווה לה השראה לעבודת יצירה פרי ידה.
רויטל בחרה את השיר:
אחוות נשים
חִבּוּקֵךְ הָעוֹטֵף
מַשִּׁיב בִּי רוּחַ
חִיּוּכֵךְ הַמֵּאִיר
מוֹרִיד גֶּשֶׁם עַל פָּנַי
בְּיַחַד נִשְׂמַח
נֹאהַב
נִשְׁתֶּה לְחַיִּים.
בחרתי בשיר הזה, מכוון שאני מאמינה שהאושר קיים בקשרים משמעותיים.
חשבתי על החיים שלי שסובבים ומוקפים בקשרים, בן זוגי, הבנים, החברות של הבנים, משפחה, מטופלים, וחברות נפש ששם אפשר לנוח, להיות, ליצור ולהתחבר, עבורי אילו הרגעים היפים של החיים, הקשרים והאומנות.
איך הכרנו רויטל ואני?
רויטל הופיעה עם כובע רחב שוליים וחיוך כובש למפגש חברות, היא היתה כל כך יפה וקצת אחר כך גיליתי שהיא גם מאד מוכשרת. היא ישבה בשקט האופייני לה, מתבוננת בנעשה עם העיניים הטובות שלה.
במפגש מאוחר יותר היא הנחתה סדנא שקוראים לה "יודעת" ושם היא התגלתה במלוא הדרה, חוכמתה וניסיונה. אני חוויתי במפגש עוצמה ונזכרתי שגם אני יודעת.
ספרי לנו קצת עלייך
הייתי לפני שנתיים אצל מתקשרת מאד מיוחדת והיא אמרה לי שבאתי לעולם עם דלי ובו צבע אדום, שחשבתי על השאלה מי את, נזכרתי בדימוי, אני חושבת שהוא די מגדיר אותי, הצבע האדום שמלווה אותי בחיים, צבע של תשוקה, אנרגיה, אהבה, הרבה ציורים שלי מתחילים בצבעים שקטים ומסתיימים עם הרבה אדום, צבעים ויצירה הם חלק מהחיים שלי ואולי הדלי מסמל את יכולת ההכלה, הניסיון ליצוק את התוכן היצירתי בתוך המיכל.
ומכאן נעבור להגדרות הפורמליות, קודם כל אני אמא לארבעה בנים מקסימים שהם הכי חשובים לי בעולם, כל אחד מיוחד בדרכו אבל אפשר לומר שכולם מאד יצירתיים.
מטפלת באומנות, פסיכותרפיסטית ומדריכה.
למדתי אומנות בארץ והמשכתי ללמוד בפריז.
הצגתי בתערוכות ובהמשך חיי הבוגרים הגעתי לעולם הטיפול והרגשתי שתפרו לי מקצוע, טיפול באומנות.
עם העיסוק בטיפול, האומנות קיבלה מקום אחר בחיי.
אני מאד אוהבת לצפות באנשים שיוצרים ומכאן פיתחתי סדנאות המשלבות את עולם האומנות והטיפול, זרמים ואומנים שהתהליך הנפשי הינו חלק משמעותי ביצירה.
ספרי לנו סיפור ניצחון שלך
אני חושבת שלחיות בתחושה שאני בייעוד שלי ואני נהנית ואוהבת את מה שאני עושה זהו ניצחון גדול, ואחרי עבודה פנימית של שנים אני יכולה לומר שיש הלימה בין האדם החיצוני והפנימי שאני.
איך הגעת ליומן?
ליומן הגעתי בשנת שבתון, השתתפתי בקורס של רקפת הדר, הגעתי עם סטנדרטים גבוהים לאומנות, העבודה ביומן אפשרה לי לשחק וליצור לעצמי, בלי העיניים הביקורתיות של פרופורציות, קומפוזיציה, וכו' , לאפשר לעצמי ליצור, למחוק, לכתוב, לכסות.
זה היה עבורי שחרור והנגיש לי את האומנות לתכנים אישיים שלי ליומן, את הטכניקה לקחתי ליצירת מיקס מדיה בעבודות בארבעה גדלים, כך היצירה בחיים עמוסים היתה נגישה לי, מתי שהרגשתי צורך ליצור עבדתי על ריבוע, בעצם מצאתי את הדרך בין האומנות ליומן דרך ארבעת הריבועים.
בעולם הטיפול אני משתמשת הרבה בטכניקת היומן בטיפולים ובקבוצות.
היצירה עבורי זהו מקום של שפיות, שחרור, ספונטניות, ביטוי.
היא המקום היחידי שאני מצליחה לשחרר ולא לחשוב, סוג של מדיטציה וכניסה פנימה.
כשאני רואה אנשים יוצרים אני מרגישה שאני נכנסת לעולמם הפנימי, עבורי המקום הזה הוא קודש הקודשים, מקום של ריפוי.
מה החלום שלך
החלום שלי לנסוע לבד לטיול במשך שנה, להשתחרר מכל ממחויבות, לטייל ממקום למקום בלי תכנון ומטרה, לא להתנתק מהחיים ומאנשים להפך לשתף ולדעת שיש לי לאן לחזור. ובסוף השנה שהבנים ובן זוגי יבואו לאן שאהיה ואחזור איתם, כמו טיול אחרי צבא אבל אחר.
ספרי לנו משהו שאף אחד לא יודע עלייך
אני חושבת שיכולתי להיות ספורטאית טובה אם הייתי מפתחת את הכיוון הזה, או רקדנית או מוסיקאית, מוסיקה ותנועה מאד מרגיעים אותי.
שתפי אותנו ביומן אחד מיוחד שלך
כשהייתי בת 12 כתבתי יומן ויש לי אותו עד היום, מדהים לקרוא את הנושאים והתכנים שמעסיקים בנות מתבגרות גם היום.
בחרי עבודה אחת שלך וספרי לנו למה בחרת דווקא אותה
חיפשתי עבודה שמספרת על קשר.
בבחירת העבודה עברתי דרך, ניסיתי ליצור בעקבות השיר ולא ממש הצלחתי, ניסיתי לחפש עבודה שמתאימה לשיר ולא מצאתי, חשבתי לשנות שיר.
רציתי שזו תהיה עבודת אומנות ולא דף ביומן, רציתי להרגיש אמנית, עד שראיתי את הציור הזה שציירתי לפני הרבה שנים וידעתי שהציור הזה הוא הנכון לי, נתתי לו את הנוכחות של היום, בתוך תוכי ישנה אמנית שלא יכולה לותר על המקום הזה.